לילדי הפרחים שלי אתם כועסים על החייםכמו ילדים קטניםאשר אמם אבודה בחשכהמחמיצים פנים ומביעים ייאושלסופו העקר במסע שלכםלובשים כיעור בכדי לגלות יופיקוראים לכל שקר בשם האמתסוחטים רגשות בכדי למלא את כוס האהבהילדי המתוקים, יקיריכיצד תאכלו לקבל שלום על ידי ניהול מלחמהעם עצמכם, עם ההוויתכם, עם השמחה עצמהדי במאמצי ההתכחשות שלכםמסכת הנחמה המלאכותית. תנוחו כעת בעלי הכותרת של פרח הלוטוסבחיקה של אמכם האדיבהאקשט את חייכם בפריחה יפיפיהואמלא רגעייכם בניחוח משמחאמשח את ראשכם באהבה אלוהיתכי אינני יכולה עוד לשאת את סבלכםתנו לי לכסותכם באוקיינוס השמחהכך שתאבדו את עצמכם בתוך הגדול יותרזה שמחייך בקליפה של העצמימוסתר בסודיות כדי להקניטכם בכל זמןהיו מודעים וכך תמצאוהומרטט כל סיב שלכם בשמחה מבורכתמכסה את כל היקום באור. אמא נירמלה שיר זה נכתב על ידי שרי מטאג'י בשנת 1972, במסעה הראשון לאמריקה עבור התוכניות הציבוריות הראשונות בנוכחותה.