לילדי הפרחים שלי
אתם כועסים על החיים
כמו ילדים קטנים
אשר אמם אבודה בחשכה
מחמיצים פנים ומביעים ייאוש
לסופו העקר במסע שלכם
לובשים כיעור בכדי לגלות יופי
קוראים לכל שקר בשם האמת
סוחטים רגשות בכדי למלא את כוס האהבה
ילדי המתוקים, יקירי
כיצד תאכלו לקבל שלום על ידי ניהול מלחמה
עם עצמכם, עם ההוויתכם, עם השמחה עצמה
די במאמצי ההתכחשות שלכם
מסכת הנחמה המלאכותית.
תנוחו כעת בעלי הכותרת של פרח הלוטוס
בחיקה של אמכם האדיבה
אקשט את חייכם בפריחה יפיפיה
ואמלא רגעייכם בניחוח משמח
אמשח את ראשכם באהבה אלוהית
כי אינני יכולה עוד לשאת את סבלכם
תנו לי לכסותכם באוקיינוס השמחה
כך שתאבדו את עצמכם בתוך הגדול יותר
זה שמחייך בקליפה של העצמי
מוסתר בסודיות כדי להקניטכם בכל זמן
היו מודעים וכך תמצאוהו
מרטט כל סיב שלכם בשמחה מבורכת
מכסה את כל היקום באור.
אמא נירמלה
שיר זה נכתב על ידי שרי מטאג'י בשנת 1972, במסעה הראשון לאמריקה עבור התוכניות הציבוריות הראשונות בנוכחותה.